שגיא, לפני שנה עמדתי כאן והיה לי חשוב להיפרד ממך, לא הבנתי את המשמעות שאתה לא כאן יותר, ולא נמצא בארוחות ובחגים יותר, אבל נאלצנו להבין את זה עם הזמן.כבר שנה שאנחנו בלעדיך ואני חושבת שאנחנו לא מבינים כמה אתה חסר, ולפעמים אני חושבת שאם היית כאן, היינו אומרים איך היינו בלי שגיא כל כך הרבה זמן.הבטחתי לך שני דברים, אחד זה שאהיה עם סבתא, ובמהלך השנה במפגשים שלנו חשבתי הרבה על זה שאני איתה גם בשבילך.הדבר השני זה שאני לעולם לא אשכח אותך, קשה לעכל את זה שאתה לא כאן, אבל במהלך השנה תמ

שגיא היקר, לא נתפס שכבר שנה שאתה לא נמצא אתנו. הראש מבין אבל הלב מסרב להבין ומסרב להאמין. מאז לכתך אני עומד מול אתי, גלעד, עומר, עוז וליאור וחמותי שפרה – ולא מוצא את המילים. לא יודע מה לומר ואיך לנחם. אתם איבדתם את היקר מכל כדי שכולנו נוכל להמשיך ולחיות כאן. אין שום מילה בעברית שתהא מספקת, גם לא המילה "תודה". בהשראתך שגיא, נכנסתי גם אני להתנדבות בפעמונים. באותו זמן אתה כבר צברת ניסיון של מספר שנים בפעמונים וכבר היית ראש צוות שמדריך מלווים חדשים, ואני רק מלווה מתחיל. התייעצתי

12/10/2023 שגיגי שלנו (כמו שסבתא שפרה תמיד הייתה קוראת לך): אתה היהלום של המשפחה! אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל זה כאילו שכולנו תמיד ידענו שאתה היהלום. אתה השמש ואנחנו כוכבי הלכת שסובבים אותה. ואני מקווה שלא יכעסו עלי עוז וליאור, תומר, שירה ונוגה, יועד, שקד וזהר, כשאומר שאתה היית היהלום, הנכד ב- ה’ הידיעה של סבתא. כי כשיש שמש כמוך בסביבה אנשים רק רוצים להיות כוכב לכת שסובב אותה. מצעירותך תמיד היית אחד יחיד ומיוחד. מצעירותך תמיד היו חשובים לך ההתנדבות והתרומה לקהילה, תמיד