שגיא, מלאך שלנו, איך נפרדים מאדם כמוך, זכיתי לגדול לצידך ולראות דמות מודל לחיקוי, עם ערכים, טוב לב, חוכמה ורגישות כמו שיש רק לך.היית דוגמה ומופת, תמיד ניסתי לדאוג לסבתא כמו שאתה דואג, אעשה את הטוב ביותר בשבילך.תודה על הזכות לראות אותך מהצד, אני זוכרת שפעם טיילנו כל המשפחה בטבע ואתה הבאת שקית זבל לאסוף כל לכלוך שראית בדרך. בראש השנה תמיד אתה מסביר על כל הברכות, ואבא שואל למה אוכלים סלק אם האויבים לא באמת מסתלקים. ועכשיו האויבים הארורים האלה לקחו לנו אותך. תודה על האור שנתת לנו

שנתיים עברו, שנתיים ,שגיא אהוב שלי, והזמן עצר מלכת , כאילו נותרנו בתוך קפסולת זמן. אנחנו כלואים בזמן ומסביבנו קורים כל כך הרבה דברים.   הגעגוע והכאב בלתי נתפסים, החוסר שלך עדיין לא יאומן. הגעת ונגעת בכל כך הרבה אנשים בחייך ואתה ממשיך עשרות מונים גם שאינך פיזית איתנו, רוחך מפעימה לבבות אין ספור, בדברים גדולים כקטנים, שנעשו לזכרך ובהשראתך. למשל: 1.     תיקון הסטורי, חוקק "חוק שגיא" המכיר בידועים וידועות בציבור כאלמנים ואלמנות צה"ל 2.     מאמץ רב לחוקק חוקי שגיא לשיוויון בחיים ו

אני זוכר שיחות רבות במרפסת של סבתא, שיחות על כל דבר, גם על הדברים הפשוטים של היומיום וגם שיחות עומק על נושאים רציניים ומורכבים. נקודת המבט שלך תמיד הייתה מיוחדת, היו לך תובנות ייחודיות, היית אדם חכם ונבון במיוחד, עם הרבה עומק, והיה תמיד כיף להיות בשיח שאתה חלק ממנו. השיחות אתך במרפסת של סבתא חסרות לי. אתה חסר לי. זכור לי שדיברנו על דתל"שים. בירושלים, שבה התגוררת בתקופת לימודיך באוניברסיטה העברית,  יש לא מעט דתל"שים. אני זוכר שאמרת לי: " דתל"שים הם לא כמונו, שסבורים שאלוהים זו

זיכרון שעולה לי משגיא זה באחת הפעמים שטיילנו כל המשפחה בטבע עשינו מסלול הליכה. אנחנו הנכדים היינו קטנים ושגיא אמר לנו בתחילת המסלול הבאתי שקית זבל שכל לכלוך שנראה בדרך נוכל לאסוף. למשך כל המסלול אני זוכרת שהסתכלתי עליו בהערצה אוסף כל לכלוך קטן שרואה, ורואה שזה חלק מההנאה שלו ולא מתוך מחויבות. אני זוכרת שתמיד הוא נתן לנו חום ואהבה ותשומת לב לכל הנכדים, ורואים את זה בכל התמונות שהוא מחבק אותנו וכמה אנחנו אוהבים אותו ומרגישים בטוחים לידו. שגיא היה גדול מכולנו ותמיד זה שיכולנו לה