זיכרונות של דלית

אני זוכרת את היום שאמא סיפרה לי שהיא בהריון איתך, ובטח שאני זוכרת את היום שנולדת, את הברית שלך, אפילו אני זוכרת מה לבשתי. התמכרתי אליך מהרגע הראשון.

כל יום חיכיתי כבר לשעה ארבע, שתצא מהגן, הייתי באה אחה"צ,  משחקים משתוללים, אני אתה ועוז,  הפכתם למילה אחת 'עוזושגיא' איזה כיףף היה לי, הייתי עדה להתפתחות שלך , חייכן, חכם בטירוףף.

בחתונה שלי אמא התלבטה אם להביא אותך, היית בין שנתיים, ממש שיכנעתי אותה, וכמובן באת, חולצה לבנה, ווסט חום, תלתלים, וחיוך אין סופי, גבר קטן, איך שמחתי שהיית, גנבת את ההצגה.

וכך החיים המשיכו, גן, בית ספר, ואתה תמיד מצטיין, תמיד הילד הכי אהוב. עברתם לרעננה, התבאסתי, אבל המשכתי לעקוב אחריך , תמיד שמחתי ובגאווה גדולה שמעתי כמה אתה ממשיך בדרכך, מוקף תמיד בחברים, כמובן מצטיין , אני זוכרת ששכנעת את אמא לקנות לכם כלב, מה שכמובן קרה, זוכרת שאנחנו נכנסים ואתה מנגן על הפסנתר, תמיד תמיד עם חיוך.

סיימת יסודי, ואיך התעקשת שיעבירו או תך לתיכון מטרו, פשוט לא ויתרת , ומי יכול לעמוד לפניך??

הייתי בטכס קבלת פרס 'אות רמון' וואווו איזו גאווה, אחר כך ניגשת אלינו שוב עם חיוך ענק, הלב שלי ממש התפוצץ מאושר.

אני זוכרת איך היה ברור לך שאתה הולך לשנת שרות, המעבר לקומונה, חוויות שהיית מספר לנו, ההתעקשות ללכת לקרבי , ולא הסתפקת בכפיר, עד שהגעת ללוט"ר. כמה שמחתי , התרגשתי, התגאתי,  ולא הייתי מופתעת בכלל שקיבלת מצטיין רמטכ"ל.

עוד שהיית חפ"ש, ביקשתי ממך עזרה לגבי הגיוס של יועד, הפכת עולמות בשבילי, עד שהגעת לבן אדם הנכון, וכמובן הכל הסתדר.

החברים שלי הכירו אותך כל כך טוב, כמה חפרתי להם, שגיא ככה ושגיא ככה.

אני זוכרת שחזרת מדרום אמריקה, באנו לשדה לקבל אותך,  היית עם קוקו ועגיל משונה באוזן, וכל הזמן שיגענו אותך יאללה שגיא תסתפר. איזה חתיך היית וואאוו.

המשכתי לשמוע כמה אתה מצטיין בלימודים בירושלים,

ועל ההתנדבות בפעמונים, הצלחת להלהיב את צביקה וכמובן הוא עשה את הקורס ובעקבותיך התנדב בפעמונים, מספר פעמים נתקל בדילמות וכמובן הטלפון הראשון להתייעצות הייתה אתה.

איזה כיףף שתמיד נפגשנו בארוחות אצל סבתא, אתה ועומר תמיד הייתה נכנסים ומשהו היה נכנס איתכם, איזו הילה כזאת , עם הפרצוף התמיד מחייך שלך. תמיד התעניינת בילדים שאלת, דיברת עם כולם,

שקד הביאה חבר חדש, לקחת אותי לצד ואמרת לי , " וואוו הוא ממש חמוד, אני אוהב אותו".

כל דבר ראית התעניינת, החגים, הברכות, כמה היית נוכח.

אני מסתכלת בארועי המצווה של הילדים שלי, כמובן מי שמככב זה אתה, צוחק, רוקד, מחבק...

שהיית הסנדק של הוד, אני זוכרת שניגשתי אליך ואמרתי לך, " שגיא אומרים שאם הסנדק מברך אז הכל מתגשם", ואתה אמרת לי עם החיוך שלך, "דלית את מבורכת , את לא צריכה אף ברכה".

יום אחד התקשרת אליי וביקשת שאסדר לך הנחה אצל הרופא שיניים, איך שמחתי שביקשת ממני משהו וכמובן הכי שמחתי לעזור לך, אמרת לי בטלפון " וואוו לזה לא ציפיתי"

ראש השנה 2023, אני זוכרת מה לבשת, חולצה ורודה עם משבצות, זוכרת איפה ישבת, זוכרת שברכת, זוכרת שדיברנו על החתונה, ועל זה שלא הסכמת להגיד לנו מה ההפתעה שתהיה,

זוכרת שנתנו לך טיפים על קוסטה ריקה, ירח הדבש שלכם, ואז נפרדנו ואמרנו יאללה עוד שבועיים חתונה , נתראה בחתונה....

שגיגי, אני לא מפסיקה לחשוב עליך, לספר עליך , לבכות עליך, להתגעגע אליך. אצלי בבית הספר עשיתי מלא מצגות עליך, איזה הזוי. גם זהר עשתה מצגות עליך והפיצה את אורך בגאווה גדולה.

לפני חנוכה הראשון שלא היית איתנו, אמרתי איך נלך לסבתא להדליק נרות בלעדיך, ואז הופעת לי בחלום ואמרת לי עם חיוך ענק, "בטח שתלכו ותחגגו, אני בסדר"

כמה עצוב, כמה חבל, כמה הכל.

שגיא אני מקווה שאתה רואה שומע וממשיך לחייך

לעולם לא אפסיק לחשוב ולהתגעגע אליך