הספד לשגיא מעומר אזכרה 2024

הזמן מכתיב את המציאות. לפני קצת יותר משנה שגיא ואני היינו זוג מאוהב ומאושר. היה לנו הכל. אחד את השני. את דייזי הכלבה המושלמת. משפחות מחבקות ותומכות. אין סוף חברים אמיתיים. דירה ורכב של בורגנים. באותם הימים חשבנו בית, אהבה ומשפחה. כי המציאות איפשרה לנו לחיות חיים טובים שחשבנו שהם חיים נורמלים. כי הזמן אפשר למציאות לממש את התוכניות שאנחנו שגיא ואני. אנחנו בני האדם הכנו לחיים. 

יש שנייה אחת שבה הזמן עצר. מחוג שנעצר על שנייה אחת בחיים שלנו ולא תיקתק הלאה לשנייה הבאה. באותה שנייה חרדה אחת הפכה למציאות. מציאות לא נורמלית, מציאות בלתי נסבלת. זאת לא השנייה שהגיע היום לפני שנה בחצות בשמונה עשרה דקות שבה שגיא הפסיק לענות. גם לא השנייה שבה הרגליים הפסיקו לעמוד בשיחת הטלפון עם אתי, אמא של שגיא יומיים אחרי ששגיא הפסיק לענות. גם לא כל שנייה שבה קיבלנו תשובה שלילית מכל בית חולים או חמ״ל ביומיים שבהם חיפשנו אותך בכל מקום. הרבה רגעים מתחרים להיות אותה שניה שהפכה את אותה חרדה למציאות. השניה שבה הודיעו או השנייה בה שק העפר הראשון מילא את קיברו של שגיא. כנראה זו שנייה אחרת לכל אחד מאיתנו. עבורי השנייה הזו מאוד ברורה. זאת השנייה בה עמדתי מאחורי רכב גדול ולבן. ממש כאן בכניסה לבית הקברות.

כולם אמרו לי, שלא כדאי לי. בשביל מה? אבל אמא שלי אמרה לי שהיא מבינה. ואני הייתי חייב לראות. לראות את שגיא בפעם האחרונה. שגיא שלי. זה שאני שלו. זאת הייתה התוכנית שלנו. להיות אחד של השני. פשוט ככה. לא יכול להיות ששגיא מת. שכל לובשי המדים המכובדים, עם כל הפאלאפלים על הכתף יגידו מה שיגידו. אני צריך להרגיש את שגיא לא חי. 

הדלתות נפתחו. מלא ידיים מלטפות, מחזיקות אותי באותה שנייה שבה חרדה הפכה למציאות. שגיא שוכב בארון עץ בהיר. מכוסה בסדין לבן עד החזה. עיניו עצמות. זקן מסודר. חיוור. אבל שלם ויפה כמו תמיד. האצבעות שלי בודקות דופק. העור של שגיא קר וקשה. צעקה משתחררת למציאות דוממת. נשיקה מיד מוצאת את עצמה על השפתיים של שגיא. המחוג נעצר. זאת השנייה בה איבדתי תקווה שאתה חי. זאת השנייה שבה החרדה על החיים של שגיא. הפכה להיות המציאות הלא נורמלית שלי. החיים שלנו.

בשנייה הזו חלומות של חיים שלמים. של שגיא, שלי, שלנו. נמחקו. תוכניות לחיים שלמים שאי אפשר עוד לממש. 

תודה, אהוב שלי על זמן של אושר בחיים השלמים שתכננו. תודה על שהפכת את העולם למקום טוב יותר. תודה בייבי שלי על שהפכת אותי לגרסה הכי טובה שלי, על שהפכת אותי למי שאני. תודה על האומץ והגבורה באותה שבת שבחרת להגן עלינו. סליחה, שאני לא שמרתי עליך. אני מצטער לא ידעתי. לא ידעתי שלהרגיש את החרדה על שבריריות החיים זה לא אנושי. אילו היינו חווים את החרדה על שבריריות החיים - 

לא היינו חיים את החיים שחיינו. לא היינו עושים את כל הדברים המטורפים שעשינו ביחד. היו לנו חיים ממש טובים. היינו בשיא ממש לפני חתונה מוגזמת במדבר. ממש לפני חגיגה של אהבה. חגיגה שהייתה המציאות בדמיון שלי. הטבעות על האצבעות שלי מעוררות זכרונות מהחלומות שלנו על בית ומשפחה.

אני זוכר את שגיא כל יום, כל שנייה בכל נשימה. אני זוכר את שגיא החתיך, החכם, החזק, הנדיב, האוהב. אני זוכר את שגיא המעצבן שאוהב להתווכח. אני זוכר את האושר לקום איתך כל בוקר במיטה שלנו עם דייזי. אני זוכר הכל. אני זוכר את זה שהיית הבן אדם הזה שכל משימה קטנה עליו. זוכר את ההרגשה שאין דבר בעולם שיכול לעצור אותנו. באותה שבת קבעת אירוע בקלנדר "כותבים ונהנים", הייו צריכים לשבת לכתוב את הנדרים לחתונה, אני מדמיין אותך מקבל התראה בזמן הלחימה בבארי. אחרי שחילצת משפחות מבתים שנשרפים בים של מוות. נזכר באהבה, מחייך וכותב. 

ב23:44 נכתב פתק בפאלפון של שגיא. פתק שהמוח שלי הכחיש במשך שבועות בהם חקרתי את הטלפון של שגיא לאחר שאזרתי אומץ. כשהצלחתי להכיל את הפתק, כבר לא יכלתי להיפרד ממנו. רצף של מילים. רצף של זכרונות מהשבוע הראשון שהכרנו ועד היום. מילות אהבה. תוכן כל כך מנוגד למציאות. אבל כל כך הגיוני ששגיא. הבן אדם הכי אופטימי עלי אדמות הצליח להתחבר לרגע של אושר ואהבה באותו רגע.

שגיא כתב: ״

נזכרתי למה אני אוהב אותך.

הפכים בהכל: סטייל מול עיוורון צבעים, אקסל מול פאוורפוינט, חמאה וסוכר מול קינואה ואבקת חלבון. גילה מול רעננה, כשלך מואר מדי לי חשוך, כשלי רועש מדי אתה לא שומע, תיכון מסורתי מול מטרו-וסט, טיפוס של בוקר מול לילה, בזבזן וקמצן, נהג שודים וסבתא על גלגלים, מלון פלאזה מול חדר דורמס בבית ספר שדה..

יכול לדמיין את החיים בלעדיך והם פשוט הרבה פחות טובים 

לכולם ברור שהפכת אותי לבנאדם יותר טוב, אבל הרוב חושבים שזה מתבטא בזה שאני גר בדירה יותר יפה או לא נמנע מלהוציא 200 שקל על משהו גם אם אני לא ממש חייב אותו, אבל תכלס זאת האמביציה, העמוד שידרה, הרגישות והביתיות.

״

סיום ציטוט. 

שגיא אהוב שלי אני אוהב כל הפך שאתה ממני. אהבתי לקנות לך בגדים להתגאות בזה שיש לי את הבן זוג הכי חתיך. אהבתי כל פעם שהערתי לי שאני נוסע מהר מדי ושאתה תהרוג אותי אם אני אמות לפניך. אהבתי הכל. ואתה העמוד שידרה שלי וכך תמיד תישאר. 

שגיא כתב לא מעט, עוד חלק אחד שרציתי לשתף איתכם. שגיא כתב: 

״ 

תודה לקהל שהם תפאורה, מרגש לדבר מולם ונותן תוקף

הדברים שעומר הכי טוב בהם הוא בכלל לא צריך להתאמץ - גורם לאנשים לרצות לרצות אותו ולי לאהוב אותו

תמיד חשבתי שאני בנאדם טוב, עד שהכרתי אותך. אתה מלמד אותי מה זה להיות אדם טוב באמת.

יודע שאתה אוהב אותי גם בלי שתגיד - בנאדם המעשים מדברים בעד עצמם

3 המילים האהובות על אוחנה 'זה מה יש'

חולם להיות אבא לצידך חולם להיות אבא איתך חולם עליך אבא של הילד שלי

״ 

סיום ציטוט

שגיא היום באזכרה הראשונה שלך, אחרי שנה שלמה מלאה בגעגוע אליך. אני מתחייב להמשיך לנסות להיות אופטימי כמוך. להתחבר לטוב במציאות לא פשוטה. עם הכוח הזה שהשארת לנו, אנשים רבים ואני ממשיכים את הטוב שהיית צריך לעשות בעולם שלנו. אלפי תלמידי תיכון עברו סדנה שהייתה עף עליה, בשם ״אדוות של טוב״ המספרת את הסיפור שלך. מעבירה את הערכים שלך הלאה. אנחנו מקדמים את חוקי שגיא שיביאו לשוויון בישראל. חוק אחד מתוך שבעה עבר. והשאר יעברו, זה רק עניין של זמן, כי זאת המטרה. מצפה שגיא בצפון מדבר יהודה יבנה השנה לזכרך במקום שכל כך אהבנו לטייל בו. עמותה חדשה תרשם בישראל, כדי להגשים את החלומות שלא נמחקו. 

את החלומות שנמחקו אני זוכר עם חיוך קטן ודמעות כשאני מקשיב לשיר שעברי לידר כתב מהמילים שלך. הוא הצליח לכתוב שיר שמרגיש כמוך. שאני חושב שאתה הייתה מאוד אוהב. שיר שאני מאוד אוהב. שמזכיר לי שהמהות שלך - לעשות טוב. חיה בי ובכל מי שנגעת לו בלב גם ברגע שמרגיש ממש לבד. גם כשממש עצוב. 

שגיא אני אוהב אותך. בכל שנייה. לנצח.