שגיא היקר, לא נתפס שכבר שנה שאתה לא נמצא אתנו. הראש מבין אבל הלב מסרב להבין ומסרב להאמין. מאז לכתך אני עומד מול אתי, גלעד, עומר, עוז וליאור וחמותי שפרה – ולא מוצא את המילים. לא יודע מה לומר ואיך לנחם. אתם איבדתם את היקר מכל כדי שכולנו נוכל להמשיך ולחיות כאן. אין שום מילה בעברית שתהא מספקת, גם לא המילה "תודה". בהשראתך שגיא, נכנסתי גם אני להתנדבות בפעמונים. באותו זמן אתה כבר צברת ניסיון של מספר שנים בפעמונים וכבר היית ראש צוות שמדריך מלווים חדשים, ואני רק מלווה מתחיל. התייעצתי אתך בנוגע לקשיים...