הספד לשגיא מצביקה - אזכרה

שגיא היקר,

לא נתפס שכבר שנה שאתה לא נמצא אתנו. הראש מבין אבל הלב מסרב להבין ומסרב להאמין. מאז לכתך אני עומד מול אתי, גלעד, עומר, עוז וליאור וחמותי שפרה – ולא מוצא את המילים. לא יודע מה לומר ואיך לנחם. אתם איבדתם את היקר מכל כדי שכולנו נוכל להמשיך ולחיות כאן. אין שום מילה בעברית שתהא מספקת, גם לא המילה "תודה".

בהשראתך שגיא, נכנסתי גם אני להתנדבות בפעמונים. באותו זמן אתה כבר צברת ניסיון של מספר שנים בפעמונים וכבר היית ראש צוות שמדריך מלווים חדשים, ואני רק מלווה מתחיל. התייעצתי אתך בנוגע לקשיים שהיו לי עם המשפחה הראשונה שליוויתי, ואתה נתת לי עצות מעולות שנבעו מחוכמתך הרבה, מהניסיון הרב שלך, ומהאינטלגנציה הרגשית הגבוהה שלך. אבל אתה גם איש פרגמטי וגם יודע להציב גבולות ואמרת לי שאם אני לא אראה שינוי ושיתוף פעולה מצד המשפחה שלא אהסס להפסיק את הליווי.

אפילו לשטויות קטנות כמו לדיבור המהיר שלך, שחצי ממנו לא הייתי מבין, אני מתגעגע, ויותר מהכל אני מתגעגע לחיוך שלך, למאור פניך ולאוירה השמחה, הפוזיטיבית, הנינוחה והנעימה שתמיד השרית.

אני מצדיע לך שגיא, על כל מי ומה שאתה, אני גאה להיות הדוד שלך, ואני כואב מאוד את לכתך בדמי ימיך. אם יש מישהו שהכי הגיע לו להישאר זה אתה, והאירוניה המרה היא שדוקא בגלל שאתה כזה אור, ודוקא בגלל שאתה כזה טוב - דוקא בגלל זה הלכת. אני שואב קצת נחמה מזה שהלכת תוך כדי שאתה עושה את מה שאתה תמיד עושה הכי טוב מכולם, ואת מה שאתה הכי אוהב לעשות, וזה לתת מעצמך ואת עצמך למען אחרים, שחילצת והצלת משפחות שלמות - הורים וילדים, צעירים ומבוגרים, אנשים טובים מההתיישבות בעוטף, אנשים מדהימים, אנשים שמאמינים כמוך - בטוב, באחווה, בשלום ובשוויון.

אם יש גן עדן אז אתה שם, ומוקף באנשים טובים, איכותיים וערכיים כמותך.

הלוואי ונהיה ראויים לך,

דודך האוהב,

צביקה