אני זוכרת את היום שאמא סיפרה לי שהיא בהריון איתך, ובטח שאני זוכרת את היום שנולדת, את הברית שלך, אפילו אני זוכרת מה לבשתי. התמכרתי אליך מהרגע הראשון. כל יום חיכיתי כבר לשעה ארבע, שתצא מהגן, הייתי באה אחה"צ,  משחקים משתוללים, אני אתה ועוז,  הפכתם למילה אחת 'עוזושגיא' איזה כיףף היה לי, הייתי עדה להתפתחות שלך , חייכן, חכם בטירוףף. בחתונה שלי אמא התלבטה אם להביא אותך, היית בין שנתיים, ממש שיכנעתי אותה, וכמובן באת, חולצה לבנה, ווסט חום, תלתלים, וחיוך אין סופי, גבר קטן, איך שמחתי שה

שגיא תמיד היה בעיניי פאר היצירה! לא רק בגלל שהוא בן משפחה קרוב, אלא הילד והנער שהפך להיות יוצא דופן ומצטיין בכל מה שבחר לעשות. מלא בכישרונות, חוכמה, תבונה, חוכמת חיים, לב ענק ורגישות נדירה. במפגשים עם חברות הילדות שלי ובכלל – בכל מסגרת שקצת הכירו אותו, באיזה שהוא שלב של השיחה היתה התעניינות: "מה עם שגיא?" "באיזה פרויקט הוא לוקח חלק?" אני, תמיד בשיא הגאווה, עדכנתי וסיפרתי אודותיו. בכל דבר הוא היה צעד לפני כולם, ידע נרחב בכל תחום, חוקר בודק בד"ר גוגל ומשכנע את כולם בדרכו הנעימה

כשניסיתי לבחור זיכרון אחד מיוחד לכתוב על שגיא, הבנתי שאני פשוט לא מצליחה. לא כי אין לי, אלא כי שגיא בשבילי הוא לא רגע אחד, לא סיפור בודד, אלא תחושה שלמה, נוכחות שחוזרת בכל כך הרבה רגעים של המשפחה שלנו. כשאני חושבת עליו, אני נזכרת בילדות בארוחות שבת אצל סבתא, בטיולים משפחתיים, בארץ ובחו"ל, ברעש, בצחוק, בשיגועים של הילדים. למרות שהיה מבוגר מאיתנו בכמה שנים, שגיא תמיד היה איתנו משחק, מצחיק, משתולל ועושה שטויות. כשגדלנו קצת, בכל ארוחת שבת הוא היה שם, תמיד. לא משנה כמה היה עסוק, א

בכל ארוחה משפחתית שגיא היה נכנס עם חיוך ענק, אומר שלום ומחבק את כולם, תמיד אכפתי ומתעניין. שגיא היה במרכז כל השיחות ותמיד מצא על מה להתווכח, והכל בצחוק ובחיוך. אהבתי שבכל חג הוא היה מסביר לנו על כל ברכה ומצווה והידע שלו היה עצום. שגיא האדם הכי טוב שאי פעם הכרתי מכל הבחינות- חכם, רגיש, חברותי, שכל כך חושב על האחר ומתנדב בכל הזדמנות אני זוכרת איך אמא שלי הייתה מספרת לנו על ההישגים וההצטיינויות שלו בהתרגשות וגאווה מטורפת והייתי חושבת שאיזה כיף שאדם כזה הוא משפחה שלי הוא כמובן בח