זיכרונות של טלי

שגיא תמיד היה בעיניי פאר היצירה!

לא רק בגלל שהוא בן משפחה קרוב, אלא הילד והנער שהפך להיות יוצא דופן ומצטיין בכל מה שבחר לעשות. מלא בכישרונות, חוכמה, תבונה, חוכמת חיים, לב ענק ורגישות נדירה.

במפגשים עם חברות הילדות שלי ובכלל – בכל מסגרת שקצת הכירו אותו, באיזה שהוא שלב של השיחה היתה התעניינות: "מה עם שגיא?" "באיזה פרויקט הוא לוקח חלק?"

אני, תמיד בשיא הגאווה, עדכנתי וסיפרתי אודותיו. בכל דבר הוא היה צעד לפני כולם, ידע נרחב בכל תחום, חוקר בודק בד"ר גוגל ומשכנע את כולם בדרכו הנעימה, בצניעות ובחן שאפיינו אותו.

לימים הפכתי לאמא לתומר, שירה ונוגה. שגיא היה לדמות מופת גם עבורן. בכל מפגש – אם בארוחה משפחתית אצל סבתא שפרה או בביקור קצר וסתמי, ראיתי את המבט שלהן בהערצה, את ההקשבה והרצון לספוג כמה שיותר ממנו. המשפט הקבוע שלי היה: "מקווה שתהיו קצת כמו שגיא..."

מעולם לא ניסה להרשים. בכנות, בשקט ובסבלנות אין קץ נתן תשומת לב לכל אחד ואחת.

לא פעם נוגה כילדה זכתה בתשומת לב וקירבה כשהייתה מטפסת עליו ועל עוז לסירוגין. מחבקת מלטפת ועוטפת באהבה. ושגיא בסבלנות צוחק, משתובב איתה גם אם זה באמצע הארוחה.

עם שירה היו לו שיחות ארוכות על אומת האש והמים מסדרת האנימציה "אווטאר", ששנים חלפו מאז שצפה בה. למרות זאת בקשב רב, עניין ואכפתיות ניתחו את הדמויות, הסצנות והמשמעויות שלהן.

אני נזכרת איך שמח לשמוע שתומר, במסגרת הצבא, מלמדת מתמטיקה לבגרות בהתנדבות תלמידים מעוטי יכולת עם פוטנציאל להצלחה.

לאחרונה שמעתי ציטוט מפורסם מהספר הארי פוטר, דמבלדור אומר לו :

"הארי, אתה חושב שהמתים שאהבנו באמת עוזבים אותנו אי פעם? אתה חושב שאנחנו לא זוכרים אותם בצורה ברורה יותר בזמנים של צרה גדולה? הם חיים בך ומראים את עצמם בברור כשאתה זקוק להם".

שגיא היה, ותמיד יהיה, גאווה עבורי, עוד זיכרונות רבים וטובים שיישארו בי לנצח. אורו יאיר ויכוון את כולנו תמיד.

אוהבת ומתגעגעת, דודה טלי