​

1. קצב כתיבה מהיר ודינמי

האותיות לא "מצוירות" בכבדות, אלא נכתבות בתנועה זורמת. אפשר לראות את זה באותיות כמו א', מ' ו-ש'. שגיא לא מקפיד על סגירת מעגלים בצורה הרמטית (כמו ב-ס' או ב-ט'). זה מעיד על מהירות תפיסה, על אדם שהמחשבה שלו רצה קדימה ולפעמים היד בקושי מדביקה את הקצב.

2. הפשטה ואינטליגנציה

יש כאן "הפשטה של הצורה". שגיא מוותר על הקישוטים המקובלים של הכתב הסטנדרטי לטובת המהות. למשל, ה-ע' וה-צ' שלו הן גרסאות מאוד רזות וישירות של האות. זה מאפיין אנשים עם יכולת הכללה גבוהה – הם מבינים את העיקרון ולא זקוקים לכל הפרטים הקטנים כדי להבין את התמונה הגדולה.

3. ענייניות וחוסר פוזה

מדובר בכתב מאוד "לא מתחנף". אין פה ניסיון לייצר כתב אסתטי עבור אחרים, אלא כתב פונקציונלי עבור עצמו. זה מעיד על אותנטיות ועל אדם שלא משקיע אנרגיה מיותרת ברושם חיצוני, אלא בתוכן.

4. עצמאות מחשבתית

האותיות ל' ו-ץ' מראות חריגה מסוימת מהשורה, אבל בצורה מבוקרת. הוא לא "משתולל" על הדף, מה שמעיד על שילוב של נון-קונפורמיזם (הולך בדרך שלו) יחד עם משמעת עצמית גבוהה. הוא יודע לעבוד בתוך מסגרת, אבל שומר על הייחוד שלו.

5. שימת לב לפרטים: האות ק'

מעניין לראות שה-ק' שלו מורכבת משני קווים נפרדים וברורים מאוד, כשהקו היורד ישר כמו סרגל. זה מעיד על רגעי ריכוז חדים ועל יכולת להיות מאוד חד ומדויק כשזה באמת חשוב לו.