שגיא היה איש של דעת, יצירה וחמלה, שמצא במוזיקה ובאמנות דרך לחיבור בין אנשים. לאחר נפילתו, הפכו הצלילים, הצבעים והמילים לכלי עוצמתי להנצחת דמותו – מהבמות של אוף-ברודווי ועד למועדוני הג'אז של תל אביב, מהגלריות ברעננה ועד למסכי הענק בעזריאלי.
עמוד זה מוקדש ליצירות שנולדו מתוך הכאב והגעגוע, אך נושאות בתוכן את אותה אופטימיות בלתי מתפשרת שאפיינה את שגיא. זוהי אמנות שאינה רק זוכרת את העבר, אלא מבקשת להמשיך את דרכו של שגיא - ליצור תקווה, להעמיק את הידע ולתת מקום של כבוד לאהבה ולנתינה.
.jpg)
חלומות שנמחקים
השיר שנולד מתוך הנדרים האחרונים בבארי
בלילה האחרון לחייו בקיבוץ בארי, לאחר שחילץ משפחות נצורות, כתב שגיא ז"ל את נדרי החתונה המרגשים בפתקים בטלפון. בשעה 23:54, פחות משעתיים לפני שנפל בקרב, יצר שגיא טקסט המרוכז כולו באהבה טהורה, אופטימיות וציפייה לעמוד עם עומר תחת החופה.
ניגודיות קיצונית זו: כתיבת אהבה וחיים בזמן ובמקום של מוות וגבורה עילאית, מסמלת את האור הגדול של שגיא.
בהשראת הנדרים העמוקים והכואבים הללו, עברי לידר כתב, הלחין וביצע את השיר "חלומות שנמחקים". השיר מהווה מחווה מוזיקלית לסיפור האהבה שנגדע, ומנציח את מילותיו האחרונות של שגיא ואת חלומותיהם המשותפים שהושארו מאחור.
זכיתי לאהוב
שגיא ועומר בחרו את השיר "זכיתי לאהוב" של עברי לידר כשיר החופה שלהם. כששמעו אותו לראשונה, השיר גרם להם לבכות והם ידעו שזהו השיר שילווה את הרגע המרגש בחייהם המשותפים. למרבה הצער, השיר, שנועד לבטא את שיא אהבתם, הפך במקום זאת לשיר שליווה את שגיא בדרכו האחרונה.
עברי לידר נענה לבקשת המשפחה והגיע ללוויה לשיר אותו בעצמו, ברגע מרגש שחתם את פרק חייו של שגיא והדגיש את גודל האהבה וההפסד.
צלילים בשבלול: ערבי ג'אז וזיכרון
מועדון ה"שבלול" בתל אביב אירח מספר ערבים מוזיקליים יוצאי דופן ביוזמתו של גלעד, אביו של שגיא. ערבים אלו מחברים בין אהבתו של שגיא לתרבות לבין היכולת של המוזיקה לרפא ולחבר בין אנשים.
"לב טהור" – קטיה טובול (פברואר 2024)
בערב מרגש שהתקיים חודשים ספורים לאחר נפילתו של שגיא, אירח המועדון הופעה מיוחדת של הפסנתרנית קטיה טובול. במרכז הערב עמדה היצירה "לב טהור", שעל שמה נקרא המופע כולו – ביטוי מדויק לאישיותו וערכיו של שגיא. המועדון היה מלא עד אפס מקום באנשים שהגיעו לחלוק כבוד ולהתרגש יחד לצלילי הפסנתר.
מחווה לוואן גוך – הרכב גלעד אפרת (מרץ 2025)
שנה לאחר מכן, המסורת המוזיקלית נמשכה במופע עוצמתי של ההרכב של גלעד אפרת. המופע, שכלל את היצירה המרהיבה "ואן גוך", יצר חיבור מרתק בין מוזיקה לאומנות ויזואלית – עולם הקרוב כל כך ללבו של גלעד ומשפחתו. הערב העניק למשתתפים רגע של נחמה דרך וירטואוזיות מוזיקלית ושלווה בתוך הכאב.
אומנות שבוקעת מתוך הכאב
הציורים של גלעד גולן
גלעד גולן, אביו של שגיא וחובב אומנות מושבע, החל לצייר את דמותו של שגיא ודימויים השואבים השראה מסיפורו לאחר נפילתו. עבור גלעד, המכחול והצבע הפכו לשפה של זיכרון, תקווה והתמודדות.
"מאין אל היש" – מתוך פרויקט "יוצרים תקווה"
הציור "מאין אל היש" נבחר לקחת חלק בפרויקט האומנות הלאומי #CreatingHope (יוצרים תקווה), יוזמה של חברת ההייטק monday.com. הפרויקט נועד לתת ביטוי לחוסן הישראלי דרך עיניהם של נפגעי הטבח והמלחמה. הציור, המייצג את היכולת לתת לאור לזרוח גם בזמנים האפלים ביותר, זכה לחשיפה עולמית וארצית: הוא הוצג על מסך הענק של מגדלי עזריאלי בת״א, וכן בתערוכה במטה האו"ם בג'נבה, כעדות חיה לרוח הפועמת של המשפחות השכולות.
"נר התמיד" – סמל של המשכיות
ציור סמלי ועוצמתי המציג נר דולק המעניק חיים לענף שקדיה. על הענף שני פרחים וניצן: שני הפרחים: מסמלים את שגיא ועומר ואת אהבתם הגדולה. הניצן: מסמל את החלום להורות שנגדע. הנר המצויר, שבוער לעד, מעביר מסר של זיכרון שנשאר.
"זה לצד זה" – הקיבוץ שבלב
היצירה מציגה דימוי כפול של קיבוץ בארי: חורבן לצד יופי, כאב לצד פריחה. גלעד העניק עותק מהציור לחברי קיבוץ בארי, כמחווה של שותפות גורל ותקווה לשיקום המקום שבו גבורתו של שגיא נחתמה לעד.
דניאל בעלי
הסיפור האישי והמשפטי של שגיא ז"ל ועומר אוחנה – במאבקם על ההכרה בזכויות אלמנים – קיבל ביטוי מרגש על הבמה.
ההצגה "דניאל בעלי", מאת מייקל מקיוור, מוקדשת לזכרו של רס"ן שגיא גולן ז"ל ועולה לראשונה בבכורה ישראלית.
המחזה מספר על דניאל ורוי, זוג גברים החיים יחד בניו יורק, כאשר רוי מסרב להתחתן. אירוע טרגי ובלתי צפוי מעמיד את מערכת היחסים שלהם בסכנה ומאלץ את רוי להתמודד עם ההשלכות ההרסניות של ההחלטה שלא למסד את הקשר.
ההצגה עוסקת בנושאים של אהבה, מחויבות ומשפחה, והיא מהדהדת באופן נוקב את מציאות חייהם של שגיא ועומר – שנאלצו להיאבק להכרה לאחר נפילתו של שגיא. ההקדשה להצגה הופכת אותה למחווה עוצמתית המעלה לסדר היום הציבורי את הצורך בשוויון מלא במיסוד קשרים.
סיפורים מהמקלט
אהבה של שגיא ועומר על במת הבימה
במסגרת הפרויקט המיוחד "סיפורי מקלט" בתיאטרון הלאומי הבימה, עלה מחזה קצר שנכתב על ידי איתי סגל ("את שאהבה נפשי"), המבוסס על סיפורם המטלטל של רס"ן שגיא גולן ז"ל ובן זוגו, עומר אוחנה.
המחזה מביא אל הבמה את המציאות הבלתי נתפסת של עומר, שאיבד את שגיא בקרבות ה-7 באוקטובר, שבוע בלבד לפני היום בו היו אמורים להינשא. בתוך האבל הכבד, נאלץ עומר להתמודד עם מערכת צבאית אטומה שסירבה להכיר בו כאלמן צה"ל – עד שיצא למאבק ציבורי ומשפטי עיקש כדי לשנות את פני המציאות עבורו ועבור קהילת הלהט"ב כולה.
המחזה, בדומה לשאר המחזות בפרויקט, אינו מסתכל רק לאחור, אלא מבקש להישיר מבט אל המורכבות הישראלית שאחרי השבת השחורה. הוא מציף שאלות של הכרה, שוויון וגבורה, ומנציח את שגיא לא רק כלוחם שהציל חיים בבארי, אלא כחלק מסיפור אהבה ששינה את פני החקיקה בישראל.
לשמור על כולם נועם כליפה
הסיפור שמאחורי השיר: היוצר נועם כליפה נחשף לסיפורו של שגיא וחש צורך עמוק להפוך את התחושות לצלילים. "כשנתקלתי בסיפור של שגיא, התפעלתי מאוד מהאומץ שלו, מהמחויבות למדינה ומתחושת השליחות", מספר נועם.
שגיא, שהיה אמור להינשא לעומר שבוע לאחר אותה שבת שחורה, לא היסס. הוא עלה על ציוד ונסע להילחם בבארי כמפקד צוות במילואים בלוט"ר. הוא נלחם בגבורה עד לנפילתו ביום ראשון. המאבק של עומר להכרה כאלמן צה"ל והאהבה הגדולה שנגדעה, הולידו את המילים האלו שיצאו מן הלב ברגע של טלטלה.
אלף זיכרונות אייל מזעקי
לקראת יום הזיכרון הראשון לאחר נפילתו של שגיא, הוציא הזמר אייל מזעקי את השיר "אלף זכרונות". השיר, שנכתב והולחן יחד עם המפיק אופיר מלול, נולד מתוך הזדהות עמוקה של מזעקי עם סיפורם של שגיא ועומר.
מזעקי, שבן זוגו שירת באותה עת כרופא קרבי בעומק רפיח, הרגיש כי סיפור האהבה והאובדן של שגיא ועומר נוגע בפחדים האישיים ביותר שלו. "היה לי חשוב שיהיה שיר זיכרון מגבר אל גבר, שיביע את הכאב הבלתי נתפס הזה", שיתף מזעקי.
מתוך המילים: השיר מתאר את רגע הבשורה הטרגית ואת הניפוץ של החלומות המשותפים: הבית, הילדים והעתיד שתכננו יחד.
"הבטחת לי בית / אמרת שכלום לא יפריד בינינו ציירת שמיים / ילדים משחקים לא ציפור שתפרוש כנפיים לא ידוע מה עושים / סוגר את התריסים הם יבואו על מדים / לא רואה לא שומע..."
השיר מעביר את תחושת הקיפאון וחוסר האונים שחווה בן זוג ברגע הגעת קציני העיר, ומנציח את המחיר האישי והזוגי הכבד ששילמו שגיא ועומר.
תערוכת "אופטימיות"
במאי 2024, בלב העיר רעננה שבה גדל שגיא, נפתחה תערוכת "אופטימיות" – מיזם אמנותי יוצא דופן של האוצרות שלי רשקס ונילי ויצטום (Artodo). התערוכה הוקדשה לזכרו של שגיא, שחייו נגדעו בקרב בבארי ימים ספורים לפני חתונתו, אך האור והאופטימיות שהפיץ נותרו כצוואה חיה.
האוצרות סיפרו כי גם כשאזעקות קטעו את עבודת ההקמה, הן הבינו את חשיבות המשכיות היצירה: "האופטימיות היא היכולת לראות את הצד החיובי בתקופות קשות, והאמנות היא הכלי שמזכיר שתמיד יש מקום לתקווה".
פסיפס אנושי ויצירתי בתערוכה השתתפו כ-50 אמנים בגילאי 13 עד 85 (ביניהם גם אביו של שגיא, גלעד גולן). היצירות הציגו מגוון רחב של סגנונות ומדיות: מציור ופיסול ועד קולאז', צילום וקרמיקה. כל אמן הביא אינטרפרטציה אישית למושג האופטימיות, ויחד הן יצרו פסיפס ססגוני של תקווה. השפעה וחיבור קהילתי לאורך ימי התערוכה התקיימו סיורים מודרכים ושיחי גלריה בהשתתפות אמנים ושוחרי אמנות. התערוכה זכתה לחשיפה תקשורתית נרחבת והוכיחה את כוחה של האמנות לחבר בין אנשים, ליצור זיכרון משמעותי ולהפיח תקווה בלב המבקרים.
הרכב "שלוש" בסלון של תרצה
צלילים של נתינה
באירוע מוזיקלי יוצא דופן שנערך ב"סלון של תרצה", הקדיש הרכב הג'אז הבינלאומי "שלוש" (גדי שטרן, דויד מיכאלי ומתן אסייג) הופעה מיוחדת לזכרו של רס"ן שגיא גולן ז"ל. האירוע לא היה רק חגיגה של מוזיקה משובחת, אלא גם מפגן של עשייה חברתית – בדיוק לפי דרכו של שגיא.
כל הכנסות המופע נתרמו כתוספת משמעותית למלגת לימודים עבור סטודנט לרפואת חירום, שנועדה לסייע לסטודנט המשלב לימודים תובעניים עם עשייה חברתית.
במכתב תודה מרגש ששלח הסטודנט למשפחה, הוא כתב:
"בעודי קורא על שגיא, התמלאתי בהשראה. יכולתי להבחין באדם אכפתי שתרם בחייו יותר ממה שרוב האנשים יכולים לדמיין... אני עובד עם נוער בסיכון, אותו נוער ששגיא נתן לו שנה מחייו, וכמו שאני בטוח שהוא עזר לנוער ונתן מעצמו – כך גם אני שואף להיות."
