"You were a wave of calm in a sea of death"
(thus bid farewell the fighter who fought alongside Sagi in the battle in Be'eri).
On the morning of the Black Saturday, Sagi read the news and jumped out of bed; within minutes, he put on his uniform and headed to the base. By afternoon, Sagi and his team from the counter-terrorism unit arrived in Be'eri and began rescuing families from safe rooms while eliminating terrorists. In Be'eri's most harrowing moments, it was Sagi's calming voice that instilled hope in the families. When he introduced himself, they knew they were in safe hands and could come out. Late at night, Sagi's team advanced to rescue the unit commander Eli Ginsburg z"l, who had encountered terrorists. Sagi led his force when they ran into a terrorist ambush, and Sagi fell.
Sagi grew up and was educated in Ra'anana, diagnosed as gifted at age four. He was a child blessed with talents, a serial academic achiever combined with humility, modesty, and personal charm. In his youth, he discovered a passion for diverse fields of knowledge and devoted much time and energy to social action. He volunteered in several frameworks simultaneously, using every free moment to help others: he was an ambassador for the LEAD organization and won the prestigious Ramon Award for excellence and leadership. Before the army, he chose to dedicate a year to volunteering at the Kadima youth center in Bat Yam. Ahead of his IDF enlistment, he was offered a comfortable track in Unit 8200, but chose the most combative path possible, stating that there he could contribute more to the country. As an officer in Lotar, he received the Chief of Staff's commendation.
After his release from regular service, Sagi flew to Mexico, where he volunteered to assist the local community in improving education and agriculture, then continued on his big trip through South America. Upon returning, he studied for a bachelor's degree in philosophy, economics, and political science, and a master's in public policy at the Hebrew University. As a student and even after completing his studies, he volunteered with the Pa'amonim organization, supporting families in financial distress in Jerusalem and Herzliya. In recent years, Sagi entered the hi-tech world and worked at Tailormed, a company that helps patients in financial distress pay off medical debts.
Following the story of Sagi's falling, the need for equal rights for bereaved common-law partners made headlines. In his memory, the Knesset passed the "Sagi Golan Law" with broad consensus, officially recognizing common-law partners as equal widows and widowers. Thanks to the law, dozens of partners of IDF fallen soldiers received official recognition. The law acknowledged the heroism of gay IDF fallen soldiers and became a milestone for Israel's LGBTQ community.
Sagi was charismatic, funny, and captivating; he instilled confidence in friends, his team, and family. He was a principled man, an esteemed commander, and a beloved friend. Before he fell, Sagi had the privilege of writing and blessing his friends who married under the equality blessing:
"Be equal, do not compare to others or yourselves.
Appreciate the uniqueness of each person, always see the other as an equal."
December 5
1992
6PM
The Beginning of a Great Light
At Shamir Medical Center (Assaf Harofeh) in Rishon LeZion, Sagi came into the world in an easy and quick birth, without causing pain or suffering to his mother.
After the first cry- that familiar, comforting sound heralding that all was well—a smile-like grimace spread across his face, which would become his trademark over the years.
From the day he was born, Sagi was pleasant company, quiet and serene, undemanding, endowed with a natural, endearing joy that invited love and closeness. Complete strangers would stop his mother on the street while they strolled in the stroller, asking to smile at the happy toddler, and often receiving a smile back.
Hover over the illustration to reveal the original image.
1997
Oz, Sagi & Lior
He was born one day before his older brother Oz's third birthday, and about five years later, his sister Lior was born, whom he always accompanied with great love, deep care, and boundless support.
Despite having an empty room in the house, Sagi and Oz chose to share a room. Between those walls, they built a complete world of shared interests, movies, and series, becoming good friends who shared everything without any sense of age gap.
When he was in fifth grade, the family moved to Ra'anana; Sagi integrated easily into the new class, but when the bell rang at the end of his school day, he didn't go home with his friends—instead, he waited for his sister Lior to finish her studies so they could return home together.
1998
School Years
Sagi was a gifted student diagnosed as such at age four and completed his studies with distinction. Beyond his intellectual abilities, his captivating personality always stood out; wherever he went, he made friends with loyalty and ease.
Already in first grade, when his teacher explained that he was allowed to defend himself physically, Sagi chose differently: he always preferred the smile, the extended hand, and logic, successfully turning even rivals into close friends.
Hover over the illustration to reveal the original image.
2003
The Gang
In Ra'anana, the gang formed—Sagi, Eyal and Ido, Sivan and Einat, Michael, Uriel, Sagi, Jordan, and Golan. Some had known each other and been good friends since elementary school, and Sagi wanted to be part of them. Truth be told, they wanted him no less, with his silly humor and all the personal charm he brought everywhere, but after a short and decisive discussion, they informed him that, for the protocol, he needed to pass a small bravery test and eat a raw egg. That was probably one of the few tests in life that Sagi didn't pass, yet he was still recognized as an honorary member of the gang.
They did everything together, good friends who grew up to become each other's landscape. They would meet in the Presidents' Park in the afternoons—first experiments, a forbidden cigarette, shared pitch-black humor. They challenged each other: running in underwear around the city, eating the biggest dish on the Nafis menu in the middle of the night. Laughing endlessly. True friendship, the kind that lasts a lifetime, the kind that allows getting a silly tattoo together knowing they would never regret it, because these are the true friends etched forever on their bodies.
Class
of
2009
Once a leader, always a leader
כנער סדר היום של שגיא היה כמעט בלתי אפשרי: חונכות אישית, מד״צים, פרס הנוער, של"ח, יו"ר מועצת תלמידים, משלחות הסברה לארה"ב ולגרמניה, נגינה על פסנתר, אחת לשבוע למד במסגרת העשרה לילדים מחוננים ועוד.
בכיתה י"א ו-י"ב השתתף במסלול לפיתוח מנהיגות LEAD ובמסגרתו הקים פרוייקט אישי לעזרה לתלמידים.
בשנת 2018 בכנס בוגרים של הארגון הכיר את עומר. בסוף הכנס הם כבר קבעו את הדייט הראשון שלהם לערב שלמחרת.
2009
אות רמון
שמונה נערים ונערות מבתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ, תלמידים המשמשים דוגמה למנהיגות, לאיכות ולמצוינות באישיותם, בהישגיהם ובעשייתם נבחרו לקבלת אות רמון למצוינות על שם אילן רמון לשנת 2009.
הם נבחרו מתוך אלפים אחרים, על פי יכולתם להגיע להישגים אישיים יוצאי דופן ולתרומה לקהילה בדרכים יצירתיות ומתוך תחושת שליחות ומחויבות חברתית.
בין הנוכחים המכובדים בטקס קבלת אות רמון הייתה גם רונה רמון, ושגיא שנשא דברים ניסה לכוון את דבריו בעיקר אליה. רגע לפני ששגיא עלה לבמה לשאת דברים, הוא הזכיר לעצמו לדבר לאט, להפריד בין מילה למילה.
הוא דיבר אל המיקרופון בקול בוטח:
"עבורי, אילן רמון הוא סמל למופת ישראלית. דמותו הישראלית והציונית בשילוב עם יכולותיו הגבוהות והישגיו מהווה מודל לחיקוי ודוגמא לישראלי האידיאלי. מהסתכלות על חייו ועל דמותו המנהיגותית, ובידיעה שהקדיש את חייו להגנה על עמו ומולדתו אני לא יכול שלא להעריכו ולקוות שיש עוד רבים כמוהו בארץ".
מחזור
2011
שנת שירות
לפני הצבא שגיא בחר לצאת לשנת שירות עם קומונה של Lead בבית הנוער 'קדימה' בבת ים.
במשך שנה שגיא והחברים לקומונה גרו בבת ים והתנדבו מדי יום במועדונית הכינו חומרים חינוכיים והתחברו לקשיים וגם להצלחות של הילדים ובני הנוער.
עברו עם העכבר על האיור
וגלו את התמונה המקורית
2012
צבא ההגנה לישראל
שגיא החל את דרכו ביחידה ללוחמה בטרור כחייל למופת, ומהר מאוד הפך למפקד בולט שהיה מוכר בזכות מקצועיות ללא פשרות, מסירות טוטאלית ואנושיות עמוקה. לאחר שיצא לקצונה בבה"ד 1 במחזור הראשון של הקצינים המיועדים, הוא חזר ליחידה כדי להוביל כמפקד מחלקה את מחזור הגיוס החדש. הוא ליווה את הלוחמים לאורך כל מסלול ההכשרה המאתגר בבא"ח כפיר ובבקעת הירדן, ועיצב שם את "צוות שגיא".
הפיקוד על צוות במסלול היה עבור שגיא שליחות תובענית שדרשה השקעה אינסופית, במיוחד לאור העובדה שביצע אותה ללא פשרות. הוא הקפיד על הכנות מקצועיות דקדקניות הרבה מעבר לשעות האימונים הרגילות, ותמיד פעל לפי העיקרון המקודש של דוגמה אישית: הוא היה זה שקם ראשון והולך לישון אחרון, מוודא שחייליו אכלו ושבעו לפניו וסוגר איתם שבתות ארוכות בשטח. המנהיגות הטבעית שלו בלטה מהרגע הראשון: הוא הצליח לבנות צוות מגובש שמאמין בעצמו דרך שילוב מדויק של משמעת בריאה, מוטיבציה גבוהה ורגישות אנושית יוצאת דופן, כשהוא מבצע בעצמו כל משימה שביקש מחייליו.
עם סיום 14 חודשי ההכשרה הארוכים של הצוות, שגיא קודם לתפקיד סגן מפקד מדור לוט"ר. בתפקידו כסגן, הפך שגיא לחלק בלתי נפרד מהשלד הניהולי והמבצעי של היחידה, כשהוא שותף לקבלת החלטות יחידתיות מהותיות וניהול מערכות הכשרה מורכבות תוך חיבור רציף לשטח. בנוכחותו השקטה ובקור הרוח שאפיין אותו, הוא היה עוגן בסיטואציות מאתגרות והיה חלק אינטגרלי מהתפקוד השוטף ומהפעילות המבצעית של היחידה. שגיא לא רק הכשיר לוחמים מיומנים, אלא בנה אנשים והותיר חותם עמוק על דמותה של היחידה ועל כל מי שזכה לשרת תחת פיקודו.
עברו עם העכבר על האיור
וגלו את התמונה המקורית
2015
טיול אחרי צבא
לטיול הגדול שאחרי הצבא שגיא יצא לאחר ההתנדבות שלו במקסיקו.
שגיא חצה את היבשת בדרכו הייחודית, לעיתים צעד לבדו כשהוא נהנה מהשקט ומהנופים, לעיתים עם חברים מהבית או כאלה שהכיר לאורך הדרך, ובתקופות משמעותיות הצטרפו אליו גם הוריו, אתי וגלעד, שזכו לחלוק איתו רגעים קסומים מהמסע. באחד מרגעי השיא של הטיול, כשנקלע לשיטפון פתאומי ומסוכן, באו לידי ביטוי תכונותיו המולדות: ללא היסוס הוא הפגין תושייה וכושר מנהיגות יוצא דופן, פעל בקור רוח ועזר לאחרים להיחלץ מהצרה.
במסע גם החליט לשתף את משפחתו וחבריו בהבנה החדשה שהוא אוהב גם גברים והמשפחה קיבלה וחיבקה. כשחזר לארץ בסופ״ש צוות באילת סיפר גם לחבר׳ה מהיחידה.
2015
שגיא היה הנכד השני לסבא משה ולסבתא שפרה.
במפגשים המשפחתיים, בני הדודים הקטנים היו רצים אליו מייד ומתנפלים עליו בחיבוקים. הוא היה משחק איתם, משתולל והופך כל מפגש להרפתקה מלאה בשמחה.
עם השנים, כשהילדים גדלו, משהו ביחסים רק העמיק. הם הסתכלו עליו בהערצה, ראו בו מודל לחיקוי לא רק משום שהיה גדול מהם, אלא מפני שהיה אדם יוצא דופן: כישרוני, מצליח בכל מה שנגע בו, ועדיין נשאר צנוע, ועניו. איתו אפשר היה לדבר על כל נושא ותמיד לזכות באוזן קשבת, מחשבה עמוקה ועצה טובה.
שגיא בעצמו ראה במשפחה נכס יקר. היה לו חשוב להגיע למפגשים, לארוחות המשותפות, לטיולים, לנופשים, לכל רגע שמייצר זכרונות. בארוחות שישי ובחגים הוא תמיד עמד במרכז השולחן, זה שבירך וניהל את הטקסים. לצד הברכות היה מוסיף מידי פעם הסברים ומשמעויות ומעשיר את כל הסועדים.
המשפחה המורחבת
שגיא אומץ בחום על ידי משפחתו של עומר והפך לחלק בלתי נפרד ממנה. למרות הקושי לקבל את העובדה שלעומר בן זוג ולא בת זוג, שגיא כבש את ליבם בארוחת שישי. אביו של עומר ראה בו בן כשלו וציפה להובילם לחופה. קשר עמוק שנמשך גם כיום כשהאב צועד במצעדי הגאווה עם דגל "צוות שגיא". 12 האחיינים של עומר העריצו את שגיא, טיפסו עליו וחיכו למסיבות הפיג'מות המשותפות, בהן בנו אוהלים בסלון ויצאו יחד לים ולבריכה.
גור אחיינו של עומר ביקש משאלה ביום ההולדת החמישי שלו, רגע לפני שכיבה את הנרות שהיו על עוגת השוקולד הוא עצם את עיניו וביקש: ״ששגיא דוד שלי תמיד ישאר בלב שלי...״, וערד אחיין נוסף, בן 7 הפך את המחשבות שרשם ביומן שלו למצגת על שגיא אותה העביר לכל כיתתו.
בנוכחותו האוהבת ידע שגיא לייצר עבורם עולם של שמחה וביטחון, והותיר חותם של קבלה ואהבה בלב המשפחה כולה.
שגיא בלב משפחת אוחנה
2018
2017
אקדמיה
הרצון להשכיל ולהשפיע על החברה הישראלית הביאו את שגיא לאוניברסיטה העברית בירושלים לתוכנית היוקרתית לתואר ראשון בפילוסופיה כלכלה ומדעי המדינה לתואר שני במדיניות ציבורית.
בעבודותיו בלימודים הוא בחר לכתוב על מוביליות חברתית ועל שוויון, סוגיות שבערו בו ושיקפו את הרצון שלו לתקן עולם ולהיטיב עם החברה הישראלית ובמיוחד עם החלשים בה.
2019
דייזי
כאשר שגיא ועומר עברו להרצליה שגיא שם לב שעומר מתגעגע לכלב המשפחתי שהשאירו עם הוריו בירושלים והם החליטו לאמץ כלב.
כשהגיעו ליום אימוץ של עמותת SOS ראו אנשים מתגודדים סביב גורים או כלבים צעירים וחמודים. שגיא ביקש אז מממתנדב העמותה את הכלב שאף אחד אחר לא רוצה לאמץ.
המתנדב הוביל את הזוג לדייזי, שהייתה לא ממש בריאה, רזה, עם פרווה דלילה וקרחת בבטן ובעלת עיניים אנושיות שנראות כמו מבט עצוב. באותו רגע הביט בעומר במבט החלטי. דייזי הפכה לבת הטיפוחים של שניהם, החלימה, השמינה והצמיחה מחדש את הפרווה. היא הקפידה לקבל את שגיא כל יום באהבה ולדרוש ממנו שישחק, ילטף ויטייל איתה.
מאי
2022
הלב של הצוות
שגיא הצטרף לטיילורמד במאי 2022 והביא איתו אנרגיה נדירה: ברק בעיניים, סקרנות ורצון אמיתי ללמוד, לעשות ולהרים את כולם איתו. הוא הגיע לחברה מתוך מחויבות עמוקה לאימפקט - לעזור למטופלים בארה״ב לקבל טיפול רפואי דרך מציאת תוכניות סיוע מתאימות.
שגיא היה מקצוען שמלמד, מתווכח בחיוך, ומספר באהבה על דייזי, עומר והמשפחה. הוא בנה קורס SQL והשפיע על כל פרויקט, ב-12:23 היה כמעט תמיד במטבח עם הסלט המפורסם שלו. לזכרו הקמנו ספרייה במשרד, כמקום שממשיך את רוחו, סקרנותו וטוב ליבו.
עברו עם העכבר על האיור
וגלו את התמונה המקורית
05 דצמבר
2022
נישואים
את יום ההולדת השלושים של שגיא החליטו שגיא ועומר לחגוג בטנריף. הם תכננו לטפס על הר געש אבל מזג האוויר הקשה דחה את התוככנית מיום ליום, עד שלא נותרה ברירה והם החליטו לטפס על ההר למרות הרוחות העזות. הטיפוס היה מאתגר, ורגע לפי שהגיעו לפסגה שגיא החליט שזה הזמן להפתיע את עומר. הוא כרע ברך והציע נישואים.
החתונה נקבעה ל-20.10.2023 וההכנות היו רבות, תכנון חופה מיוחדת בלב המדבר, עיצוב החליפות והזמנת המשפחה והחברים הרבים שהתרגשו לקראת האירוע שחיכו לו כל כך.
השבת השחורה
בבוקר 7 באוקטובר, עם הישמע האזעקה, שגיא קפץ מהמיטה, לבש מדים והקפיץ את צוות שגיא לבסיס. רגע לפני שיצא, אמר לעומר, בן זוגו: "עוד שבוע".
לאחר שהצטיידו, הגיעו צוות שגיא וצוות נגרי מיחידת הלוט"ר לשכונת הכרם שבקיבוץ בארי. מטרתם הייתה לחלץ משפחות שנלכדו בממדים. הלוחמים עברו בית אחר בית, חילצו משפחות רבות מבתיהן השרופים, כדי לרכוש את אמונם של הנצורים, שגיא הציג את עצמו: "אני שגיא מהרצליה" ודאג לתת מים לילדים הלכודים. במקביל הלוחמים ניהלו קרב עיקש מול מחבלי חמאס שביצעו מעשי טבח, אונס וחטיפה בקיבוץ.
07
אוקטובר
2023
צוות שגיא וצוות נגרי בהליכה מבצעית לכיוון שכונת הכרם בבארי, במשימה לחלץ משפחות לכודות בממדים.
08
באוקטובר
2023 | 00:18
לב אדום
שגיא ועומר החליטו שישמרו על קשר גם כשלא יוכלו לכתוב, והחליטו לשלוח בכל שעה אחד לשני לב אדום.
בשעות הלילה המאוחרות הצוות סיים לחלץ את המשפחות בבתים שהיו באחריותם, היו להם כמה דקות להתרענן באחד הבתים. שגיא ניצל את הזמן כדי לעמוד בהבטחתו לעומר, ולכתוב את המילים שלו לחופה בפתק בפלאפון בשעה 23:54. שגיא שלח לב אדום. אחרון. בשעה 00:18.
לאחר מכן הלך שגיא בראש לחלץ את אלי גינסברג ז"ל מאזור הגדר של הקיבוץ. במהלך קרב ההצלה, שגיא נורה על ידי מחבל שערב לכח בשיח בכסות החשכה. הלוחמים שהיו עם שגיא נפצעו, שגיא נפל ומת במקום.
בקרבות הגבורה בבארי, נפלו ארבעה לוחמים מיחידת הלוט"ר:
-
סא"ל אלי גינסברג ז"ל - מפקד היחידה היוצא
-
רס"ן (במיל') שגיא גולן ז"ל - מפקד צוות במילואים
-
רס"ן (במיל') רועי נגרי ז"ל - מפקד צוות במילואים
-
רס"ר (במיל') עמרי בלקין ז"ל -לוחם במילואים בצוות נגרי
12
באוקטובר
2023
זכיתי לאהוב
שגיא ועומר עברו על מאות שירים כדי למצוא את שיר החתונה הנכון, כששמעו את המילים שכתב עברי לידר הם ידעו שאלו המילים שאיתם ירצו להכנס לחופה.
במקום ללוות את שגיא לחופה, ליוו אותו אלפי בני משפחה, חברים, ועומר אהובו, בלוויה. הזרים מכותנה שבחרו בני הזוג בקפידה הונחו על הקבר, ועברי לידר שר:
"וכשהשמש נמחקת בשמיים
והלב מטפטף לי דרך העיניים החומות
אז אני זוכר שיש ידיים שרוצות אותי קרוב
אני יודע שזכיתי לאהוב"
בנופלו,
שביל החיים של שגיא,
הפך לדרך ההנצחה שלנו.
