עבור שגיא, המאבק לשוויון זכויות לא היה סיסמה, אלא דרך חיים המושתתת על הערך שכל אדם נולד שווה. הוא האמין שאהבה היא הכוח המניע של העולם, וכי חוסנה של החברה הישראלית נמדד ביכולתה לחבק את כל גווניה.
לאחר נפילתו, הפכו מצעדי הגאווה והפעילויות הציבוריות למרחב של הנצחה אקטיבית. בעמוד זה נפרס את רגעי הצעידה המשותפת, שבהם הכאב פגש את הגאווה, והדרישה לשוויון בחיים הפכה לצוואה חיה לזכרו של שגיא. כי כל האהבות שוות, ובדרכו של שגיא האור תמיד מנצח.
.jpeg)
שוויון בחיים ולא רק במוות
מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים
עבור שגיא ועומר, ירושלים הייתה המקום שבו הכל התחיל. הם הכירו בה, חיו בה, וצעדו בה יחד במצעדי הגאווה. שגיא היה זה שהסביר לעומר מדוע המצעד בבירה חשוב כל כך: "עוד אין שוויון ויש מה לתקן". מילים אלו הפכו למציאות כואבת לאחר נפילתו של שגיא בקרב בבארי, כשהמאבק להכרתו של עומר כאלמן צה"ל שינה את פני החקיקה בישראל.
תמונתו של שגיא גולן, עיטרה את ירושלים בשלטי חוצות מרכזיים. השלטים, נשאו את דגלי ישראל והגאווה לצד הכיתוב: "צועדים לזכרו של רס"ן שגיא גולן". למרות קשיים שהערימו חברות מדיה שסירבו להציג את דגל הגאווה, המאבק הצליח והזמין את כל עם ישראל לצעוד לאורו של הלוחם שקם להציל חיים מבלי לשאול לזהותם.
המצעד ה-22 בירושלים נערך במתכונת צנועה ומחאתית, בסימן הקריאה להשבת החטופים. עומר אוחנה צעד יחד עם משפחת גולן, חברים, ומשפחות ששגיא חילץ מבארי. מעל הבמה המרכזית, נשא עומר נאום שחיבר בין התנדבותו של שגיא בחייו לבין הצורך במדינה שוויונית יותר.
מתוך דבריו של עומר במצעד:
"שגיא האמין בשוויון וראה בכל אדם שווה. השנה חשבתי שאם שגיא לא צועד איתי, אנחנו נצעד עם התמונה שלו. המטרה היא להמשיך את צוואתו: להיות אזרחים שווים במדינתנו, לא רק במוות – אלא בחיים."
גם אמו של שגיא, אתי, צעדה במצעד וסיפרה: "באתי להנציח את הערכים שלו. הוא רצה מדינה שבה מקבלים את האחר כפי שהוא".
כל האהבות שוות
מצעד הגאווה במצפה רמון
בסוף יוני 2024, התקיים במצפה רמון מצעד גאווה מרגש שעמד בסימן שותפות גורל, שוויון וזיכרון. המצעד קיבל משמעות עמוקה וסמלית מאין כמוה, כאשר בראשו צעדו יחד עומר אוחנה (אלמנו של רס"ן שגיא גולן ז"ל), עדי מולכו (אלמנתו של רס״ר גלעד מולכו ז"ל) ונועם שרם (אלמנתו של סר״ן עמרי דוד ז"ל). גיבורים בראש המחנה, השלושה צעדו כשהם נושאים את תמונותיהם של יקיריהם: שגיא, גלעד ועומרי - גיבורים שנפלו בקרבות המלחמה.
עומר אוחנה: "הפעם הראשונה שהרגשתי הזדהות אחרי ששגיא נפל הייתה כשראיתי את הכאב, העצב והכעס בכל תנועה שלהן. הרגשתי בקבוצת שווים... כל האהבות שוות. כל המשפחות שוות."
עדי מולכו: "אין הבדל בכאב האיום והנורא של אובדן אהבת חייך. ולא, לא משנה מאיזה מין הוא. אין סבל כזה בעולם."
נועם שרם: "האם 'ואהבת לרעך כמוך' אינו הבסיס של התורה שלנו, של השורשים והערכים שלנו? למדתי מעמרי יום יום על סובלנות ועל קבלה של האדם כפי שהוא."
מסר של שוויון: בחייהם ובמותם הצעידה המשותפת תחת המסר "כל האהבות שוות" הבהירה כי הגבורה והשכול אינם מבחינים בין דם לדם.
עצרת הגאווה בתל אביב
ב-6 ביוני 2024, התקיימה בגן צ'ארלס קלור בתל אביב עצרת הגאווה המרכזית, שבצל מלחמת "חרבות ברזל" בוטלה כמצעד והפכה לאירוע המוני למען שחרור החטופים ודרישה ל"חופש ושוויון לכולם".
במרכז העצרת עמד נאום מרגש ונוקב של עומר אוחנה, בן זוגו של שגיא ז"ל. הנאום חיבר את המאבק הפרטי לשוויון של הקהילה הגאה למאבק הלאומי לשחרור החטופים. עומר הדגיש: "שגיא לא יחזור, אבל החטופים – חייבים לחזור. עכשיו. בחיים." הוא הוסיף "מבחינתי שגיא לא חלל, מבחינתי שגיא פה, הערכים שלו הופכים למציאות קיימת שמשנה את העולם".
במהלך העצרת נערך טקס עיטור הגאווה הישראלי, במהלכו קיבל עומר אוחנה את העיטור. עומר הקדיש את הפרס כולו לשגיא, אשר "היה זה שנלחם על המדינה, שהשמיע את קולו, שהבין את המהות האמיתית של המצעדים, שעוד אין פה שוויון".
כנס כנסת
בחודש יוני 2025, צוין בכנסת ישראל יום הקהילה הגאה, בסימן עשור לרצח שירה בנקי ז"ל. היום הוקדש לדיונים בוועדות השונות בנושאי ביטחון אישי, חינוך ותעסוקה, והסתיים בכנס מרכזי רב משתתפים.
מנציחים את שגיא בין כתלי הכנסת הסיפור של שגיא ועומר עמד כנדבך מרכזי בדיונים, כסמל למאבק על הכרה ושוויון זכויות. לאחר שגבורתו של שגיא בקרב בבארי הובילה לשינוי היסטורי בחוק (הכרה בבני זוג להט"ב כאלמני צה"ל), נוכחותו של עומר ביום זה בכנסת סימלה את המשך הדרך לתיקון חברתי.
בכנס המרכזי השתתפו עשרות ארגונים, נציגי ציבור ואנשי חינוך. בין הדוברים היו אורי בנקי, אביה של שירה ז"ל, עומר אוחנה וחברי השדולה הגאה. המשתתפים הדגישו את החשיבות של הבטחת ביטחון ושוויון לכל אזרח, תוך הוקרת זכרם של אלו ששילמו בחייהם למען המדינה ולמען הזכות לאהוב בחופשיות.
עבור משפחת גולן ועבור עומר, היום הזה היה הזדמנות נוספת להזכיר כי מורשתו של שגיא אינה רק צבאית, אלא גם אנושית, מורשת המבקשת ליצור חברה מכילה, צודקת ומחבקת יותר.
