

"היית גל של שלווה בים של מוות" (כך נפרד הלוחם שלחם לצד שגיא בקרב בבארי)
בבוקר שבת השחורה שגיא קרא את החדשות וזינק מהמיטה, תוך דקות הוא לבש מדים ויצא לבסיס. בשעות הצהריים שגיא והצוות שלו ביחידה ללוחמה בטרור הגיעו לבארי והחלו בחילוץ משפחות מהממ"דים תוך כדי חיסול מחבלים. ברגעים הקשים מכל בבארי, היה זה קולו המרגיע של שגיא שנסך תקווה במשפחות. כשהציג את עצמו, הם ידעו שהם בידיים בטוחות ויכולים לצאת החוצה. בשעת לילה התקדם צוות שגיא במטרה לחלץ את מפקד היחידה אלי גינסברג ז"ל שנתקל במחבלים. שגיא עמד בראש הכוח שלו כאשר הם נתקלו במארב מחבלים ושגיא נפל.
שגיא גדל והתחנך ברעננה וכבר בגיל ארבע אובחן כמחונן. הוא היה ילד ברוך כישרונות, מצטיין סדרתי בשילוב צניעות, ענווה וקסם אישי. בנערותו גילה תשוקה למגוון תחומי דעת והקדיש זמן ומרץ רב לעשייה חברתית. הוא התנדב בכמה מסגרות במקביל, וניצל כל רגע פנוי בשביל לעשות למען אחרים: היה שגריר בארגון LEAD וזכה באות רמון היוקרתי לאיכות מצויינות ומנהיגות. לפני הצבא בחר להקדיש שנה להתנדבות בבית הנוער קדימה בבת ים. לקראת גיוסו לצה"ל הוצע לו מסלול נוח ב-8200, אך הוא בחר להתנדב למסלול הכי קרבי שאפשר מתוך אמירה ששם יוכל לתרום יותר למדינה. כקצין בלוט"ר זכה באות מצטיין הרמטכ"ל.
לאחר שחרורו משירות קבע טס למקסיקו, שם התנדב לסייע לקהילה המקומית בשיפור החינוך ובחקלאות ומשם המשיך לטיול הגדול בדרום אמריקה. כשחזר למד תואר ראשון בפילוסופיה כלכלה ומדעי המדינה ותואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. כסטודנט וגם לאחר סיום הלימודים התנדב במסגרת ארגון פעמונים, וליווה משפחות שנקלעו למצוקה כלכלית בירושלים ובהרצליה. בשנים האחרונות שגיא נכנס לעולם ההייטק ועבד בחברת טיילורמד שעוזרת למטופלים במצוקה כלכלית לשלם חובות רפואיים.
בעקבות סיפור נפילתו של שגיא עלה לכותרות הצורך בשוויון זכויות לבני זוג שכולים ידועים בציבור. לזכרו עבר בכנסת בהסכמה רחבה "חוק שגיא גולן", שהכיר באופן רשמי בבני זוג ידועים בציבור כאלמנים ואלמנות שווי זכויות. בזכות החוק עשרות בנות ובני זוג של חללי צה"ל זכו להכרה רשמית. בזכות החוק הוכרה גבורתם של חללי צה"ל גאים והוא היה לאבן דרך עבור הקהילה הגאה בישראל.
שגיא היה כריזמטי, מצחיק וסוחף, הוא נסך ביטחון בחברים, בצוות שלו ובמשפחה. הוא היה אדם ערכי, מפקד מוערך וחבר אהוב.
לפני שנפל שגיא זכה לכתוב ולברך את חבריו שהתחתנו בברכת השיוויון:
"היו שווים, אל תשוו בין אחרים או ביניכם.
העריכו את הייחוד של כל אדם, תמיד תראו בשונה שווה"




05 דצמבר
1992
18:00
התח לה של אור גדול
בבית החולים אסף הרופא שבראשון לציון, הגיח שגיא לעולם בלידה קלה ומהירה, מבלי לגרום כאב וסבל לאמו.
לאחר הבכי הראשון, אותו קול מוכר ומנחם המבשר שהכול תקין התפשטה על פניו עווית של חיוך, שיהפוך עם השנים לסימן ההיכר שלו.
כבר מיום היוולדו היה שגיא נוח לבריות, שקט ושלו, נטול דרישות מיותרות, וניחן בשמחה טבעית ומקרבת שהזמינה אהבה וקרבה. זרים גמורים היו עוצרים את אימו ברחוב בעת שטיילו בעגלה, מבקשים לחייך אל הפעוט השמח והיו וזוכים לחיוך חזרה.
עברו עם העכבר על האיור
וגלו את התמונה המקורית




1997
עוז, שגיא וליאור
הוא נולד יום לפני יום הולדתו השלישי של אחיו הבכור עוז, וכחמש שנים מאוחר יותר נולדה אחותו ליאור, אותה ליווה תמיד באהבה גדולה, בדאגה עמוקה ובתמיכה שאין לה גבולות.
למרות שהיה בבית חדר פנוי, שגיא ועוז בחרו לחלוק חדר משותף. בין הקירות האלו הם בנו עולם שלם של תחומי עניין משותפים, סרטים וסדרות, והיו חברים טובים שחולקים הכל, ללא שום תחושה של פער גילאים.
כשהיה בכיתה ה' עברה המשפחה לרעננה שגיא השתלב בקלות בכיתה החדשה, אבל עם הצלצול בתום יום הלימודים שלו לא הלך הביתה עם חבריו, אלא המתין לליאור אחותו שתסיים את לימודיה, כדי לחזור יחד הביתה.




1998
בבית בספר
שגיא היה תלמיד מחונן שאובחן כבר בגיל ארבע ועבר את מסלול הלימודים בהצטיינות. אך מעבר ליכולותיו השכליות, בלטה תמיד אישיותו הכובשת, בכל מקום אליו הגיע רכש חברים בנאמנות ובקלות.
כבר בכיתה א', כשמורתו הסבירה לו שמותר לו להגן על עצמו פיזית, שגיא בחר אחרת: הוא העדיף תמיד את החיוך, את היד המושטת ואת ההיגיון, והצליח להפוך גם יריבים לחברים קרובים.
עברו עם העכבר על האיור
וגלו את התמונה המקורית




