אני זוכר שיחות רבות במרפסת של סבתא, שיחות על כל דבר, גם על הדברים הפשוטים של היומיום וגם שיחות עומק על נושאים רציניים ומורכבים. נקודת המבט שלך תמיד הייתה מיוחדת, היו לך תובנות ייחודיות, היית אדם חכם ונבון במיוחד, עם הרבה עומק, והיה תמיד כיף להיות בשיח שאתה חלק ממנו. השיחות אתך במרפסת של סבתא חסרות לי. אתה חסר לי. זכור לי שדיברנו על דתל"שים. בירושלים, שבה התגוררת בתקופת לימודיך באוניברסיטה העברית,  יש לא מעט דתל"שים. אני זוכר שאמרת לי: " דתל"שים הם לא כמונו, שסבורים שאלוהים זו

זיכרון שעולה לי משגיא זה באחת הפעמים שטיילנו כל המשפחה בטבע עשינו מסלול הליכה. אנחנו הנכדים היינו קטנים ושגיא אמר לנו בתחילת המסלול הבאתי שקית זבל שכל לכלוך שנראה בדרך נוכל לאסוף. למשך כל המסלול אני זוכרת שהסתכלתי עליו בהערצה אוסף כל לכלוך קטן שרואה, ורואה שזה חלק מההנאה שלו ולא מתוך מחויבות. אני זוכרת שתמיד הוא נתן לנו חום ואהבה ותשומת לב לכל הנכדים, ורואים את זה בכל התמונות שהוא מחבק אותנו וכמה אנחנו אוהבים אותו ומרגישים בטוחים לידו. שגיא היה גדול מכולנו ותמיד זה שיכולנו לה

אני זוכרת את היום שאמא סיפרה לי שהיא בהריון איתך, ובטח שאני זוכרת את היום שנולדת, את הברית שלך, אפילו אני זוכרת מה לבשתי. התמכרתי אליך מהרגע הראשון. כל יום חיכיתי כבר לשעה ארבע, שתצא מהגן, הייתי באה אחה"צ,  משחקים משתוללים, אני אתה ועוז,  הפכתם למילה אחת 'עוזושגיא' איזה כיףף היה לי, הייתי עדה להתפתחות שלך , חייכן, חכם בטירוףף. בחתונה שלי אמא התלבטה אם להביא אותך, היית בין שנתיים, ממש שיכנעתי אותה, וכמובן באת, חולצה לבנה, ווסט חום, תלתלים, וחיוך אין סופי, גבר קטן, איך שמחתי שה

שגיא תמיד היה בעיניי פאר היצירה! לא רק בגלל שהוא בן משפחה קרוב, אלא הילד והנער שהפך להיות יוצא דופן ומצטיין בכל מה שבחר לעשות. מלא בכישרונות, חוכמה, תבונה, חוכמת חיים, לב ענק ורגישות נדירה. במפגשים עם חברות הילדות שלי ובכלל – בכל מסגרת שקצת הכירו אותו, באיזה שהוא שלב של השיחה היתה התעניינות: "מה עם שגיא?" "באיזה פרויקט הוא לוקח חלק?" אני, תמיד בשיא הגאווה, עדכנתי וסיפרתי אודותיו. בכל דבר הוא היה צעד לפני כולם, ידע נרחב בכל תחום, חוקר בודק בד"ר גוגל ומשכנע את כולם בדרכו הנעימה

כשניסיתי לבחור זיכרון אחד מיוחד לכתוב על שגיא, הבנתי שאני פשוט לא מצליחה. לא כי אין לי, אלא כי שגיא בשבילי הוא לא רגע אחד, לא סיפור בודד, אלא תחושה שלמה, נוכחות שחוזרת בכל כך הרבה רגעים של המשפחה שלנו. כשאני חושבת עליו, אני נזכרת בילדות בארוחות שבת אצל סבתא, בטיולים משפחתיים, בארץ ובחו"ל, ברעש, בצחוק, בשיגועים של הילדים. למרות שהיה מבוגר מאיתנו בכמה שנים, שגיא תמיד היה איתנו משחק, מצחיק, משתולל ועושה שטויות. כשגדלנו קצת, בכל ארוחת שבת הוא היה שם, תמיד. לא משנה כמה היה עסוק, א